פסק-דין בתיק ב"ל 49155-05-11

1.         עסקינן בתובענה, במסגרתה מערערת התובעת על החלטת הנתבע לדחות את תביעתה לקבלת גימלת הבטחת הכנסה כנפרדת. הנתבע קבע, כי לא חל כל שינוי בחיי משפחתה של התובעת, מאחר והתובעת ממשיכה לנהל משק בית משותף עם בעלה, כפי שהיה החל משנת   1980.

טענות התובעת

2.         לטענת התובעת, בשנת 1997 התגרשה היא מבעלה, ומאז התובעת מנהלת משק בית כנפרדת ללא שום תמיכה וסיוע.

            אמנם, התובעת מתגוררת באותו בית שבה מתגורר בעלה לשעבר, אולם יש לה כניסה נפרדת והיא גרה בקומה שניה.

            אמנם, לאחר הגירושין הנטענים נולדו לתובעת שני ילדים מבעלה לשעבר, אולם הדבר נעשה ע"י תרומת זרע שקיבלה מבעלה לשעבר.

            בעלה לשעבר של התובעת נישא בשנית, ויש לו ילדים מאשתו האחרת.

            החלטת הנתבע נגועה בשרירות ובחוסר סבירות, וכן מנוגדת לעובדות ולמציאות.

טענות הנתבע

3.         לטענת הנתבע, אין בסיס לטענת התובעת כי בעלה נפרד ממנה כאשר התחתן עם אישה נוספת.

            התובעת מנהלת אורח חיים משותף האופייני למגזר הבדואי, עם אבי ילדיה אשר לו היא נישאה בשנת 1980. השניים גרים תחת קורת גג אחת, חשבונות המים, הארנונה והחשמל הינם ע"ש בן הזוג, ולמעשה לא חל כל שינוי במעמד התובעת או באורחות חייה מאז שנישאו.

הדין החל

4.         החוק הרלוונטי לענייננו הוא חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980 (להלן: "החוק").

            מטרת החוק הינה להבטיח לכל אדם בישראל הכנסה הדרושה לקיומו, ככל שאינו יכול לקיים את עצמו.

            ראה:

            הצעת  חוק הבטחת הכנסה, ה"ח 1417, תש"מ.

            סעיף 6 (לחוק) קובע כי " לבני זוג הזכאים לגימלה תשולם גימלה אחת בלבד ...".

            סעיף 1 לחוק  קובע כי " בני זוג" לצורך החוק הם " לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו".

5.         בכל הנוגע לחברה הבדואית, הרי שעסקינן בחברה אשר לה תא משפחתי עליו חלים כללים יחודיים, המבדילים אותו ממשפחות ממגזרים אחרים.

            הנושא נסקר בהרחבה במאמרו של כבוד הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר " האישה הבדווית והבטחת הכנסה במשפחה הפוליגמית", מעמד האישה בחברה ובמשפט,  הוצאת שוקן 1995.